סרטן כמתנה

בארץ זרה, כך באמצע החיים, מוצאים אצלה בלבלב סרטן. על תקופה קשה זו ותחילת ההתמודדות תוכלו לקרוא כאן.

אנחנו יושבות אצלי בגינה. אישה יפה ומטופחת, מלאת חיוניות ומעוררת השתאות. לא אגזים אם אומר שבקלות היתה יכולה לעלות על מסלול הדוגמנות ואף יותר מזה!
כן, תמה לה תקופת הטיפולים ומה עכשיו?
איך מתחילים מחדש ומאיפה?
האם המחלה נתנה לה משהו? האם יש לכל המסע שעברה תרומה כלשהי, תובנה מיוחדת - אני שואלת
"כן," היא עונה ועיניה נוצצות. "קיבלתי צאנס לחיות! בעצם להתחיל לחיות, לנסוע, לאהוב את בן זוגי ואת הילדים בצורה בריאה. לנצח, להתמודד עם התקיעויות שלי. להנות ולהעריך את מה שיש לי! בעצם הגעתי להבנה שאפשרי עבורי לגעת בכל דבר, לממש את עצמי ולהגיע להישגים. לנצח את הפחדים שלי, לנצל את הזמן!"
האם זה היה שווה? אני מקשה
"כן כעת אני מתחילה לחיות, במקום להעביר את הזמן בבכיות, בדכאון ובתלונות"
"בהתחלה לא יכולתי להעלות את המילה "סרטן" על דל שפתי. היום אין לי כל בעיה לספר על כך, זה נראה לי משהו שהיה ועבר. אם לא היית שואלת אותי, אז כמעט שכחתי!"
"מאז ההחלמה כבר טסתי להולנד, לבלגיה ולארץ מספר פעמים. אפילו לברזיל ארץ מולדתי, חלום שלא העזתי להגשימו קודם - טסתי ולבד! היה לי פחד תהומי מטיסות! איפה הייתי עושה את זה? אילולי המחלה!"
"ירדה אלי התובנה שחיים רק פעם אחת ואיך בזבזתי את החיים בשטויות! יש לי חיים כ"כ טובים. פרטנר שכ"כ אוהב אותי, משפחה יפה, כולנו מסתדרים מצוין, העצים ירוקים, השמים כחולים ויש שמש בחוץ...!"
"בתקופת המחלה, קבלתי כ"כ הרבה אהבה. אף פעם לא חשבתי שאני כ"כ אהובה ושמגיע לי כל כך הרבה. החברות שלי התגייסו לעזור לי ודרבנו אותי לא לוותר על מפגשים חברתיים ולימודי תורה (אני לא דתיה) - גם כשהרגשתי ממש נורא. הייתי מצטרפת וישנה כל המפגש – אבל לפחות יצאתי קצת. גם הבן זוג שלי טיפל בי ועודד אותי בצורה מדהימה"
"אני מרגישה צעירה ומלאת אנרגיה. אני נהנית להסתכל במראה ולראות את עצמי. אני חושבת שאני נראית מצוין. אני מקבלת משובים על כמה אני קורנת ומדהימה! אני מטפחת את עצמי בהנאה רבה. סוף סוף חזרתי לפיגורה של פעם. בהתחלה אחרי המחלה, הייתי רזה מידי, אך כעת אני מושלמת לטעמי!"
"כשהתאוששתי, החלטתי להזמין באופן קבוע בכל יום שישי זוג חברים שנמצא לבד במדינה בה אנו חיים לארוחת ערב. אני אוהבת לבשל וזאת עבורי תראפיה"
"בהתחלה, הייתי חלשה ובישלתי בשלבים. כל 10 דקות הייתי הולכת למיטה ונחה ואחרי ההתאוששות ממשיכה. מאז ומתמיד אהבתי להזמין אלינו הביתה לארוחות ועכשיו אני גם נהנית מזה מאוד"
"ומה החלום שלך?" אני שואלת את האישה התמירה והנאה שיושבת מולי
"מכיון שאני אוהבת מאוד לבשל, אני רוצה להיות שפית עם תעודה!"
"אני רוצה לחזור ולעבוד בחימר. לפני המחלה עבדתי על האובניים וגם יצרתי כלים ופסלתי בחימר, אני רוצה לעשות זאת שוב. אני רוצה לגור תקופה בברזיל ולכתוב ספר של בישול שנוצר עם הזמן ודרך חוויות חיי. יש לי שם לספר: food through my life.
"וכן", היא נזכרת בסוף...."בזמן האחרון נכנסתי לתחום הנומרולוגיה שוב (היא למדה נומרולוגיה לפני כמה שנים). ויש לי רצון להעמיק בתחום..."

אני יושבת ומשתאה, איך משהו כ"כ מאיים יכול להפוך למתנה אמיתית!

אני רוצה לשמוע מהאישה המיוחדת הזאת עוד ועוד...אכן תקוה והשראה!

לסיום אני שואלת את ס. כמה שאלות:

מה יש לך להגיד לאנשים שחווים מצבים הדומים לשלך?
איך את מתמודדת עם המחשבות שבוודאי עולות לך כמו מחשבה "ואם זה יחזור?"
איך את מתמודדת עם הסוכרת ועם שאר התופעות שאת חווה?
 

את התשובות של ס. לשאלות אלו ועוד תוכלו לקרוא בפרק האחרון בסיפור זה.